<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ג</h1>
<h2>דף מו:</h2>
לדברי רבי בפרק השולח (גיטין מ"ז א'), והלכה כמותו מחבירו (עירובין מ"ו ב') אמרינן, שותפות הגוי חייבת בתרומות ומעשרות, כיצד ישראל וגוי שלקחו שדה בשותפות אפילו חלקו השדה בקמתה ואין צריך לומר אם חלקו גדיש הרי טבל וחולין מעורבין זה בזה בכל קלח וקלח מחלקו של גוי אע"פ שמרחן הגוי וחיובם מדבריהם, בד"א בארץ ישראל שהמעשרות שם של תורה ובשל תורה אין ברירה אבל אם לקחו שדה בסוריא הואיל והמעשרות שם מדבריהם אפילו חלקו הגדיש של גוי פטור מכלום (רמב"ם תרומות פ"א הל' כ'—כ"א) דבסוף ביצה (ל"ח א') פסקינן הלכה כרבי אושעיא דאמר דבדרבנן יש ברירה מכלל דבשל תורה אין ברירה. ורבינו יצחק (נדרים מ"ו ב' תד"ה אמר) פוסק כרבי אליעזר בן יעקב שסובר אף בשל תורה יש ברירה בפרק הפרה בבבא קמא (נ"א ב') גבי המדלה מים מן הבור, הלכך הלכה כרבן שמעון בן גמליאל החולק על רבי (גיטין מ"ז ב') דאמר יש ברירה ושל ישראל חייב ושל גוי פטור ועוד שבכל התלמוד פוסק רב אלפס (שם בעירובין) שאין הלכה כרבי אלא מחבירו ולא מרבן שמעון בן גמליאל שהיה אביו ורבו.
